<h1>תניא רבתי סימן פ"ג</h1>
<h2>דף כה.</h2>
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. מנא הני מילי. דתנו רבנן (דברים ו') בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. ובלכתך בדרך פרט לחתן. וחתן וכל שושביניו וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה. לפי שרוצין לשמוח עם החתן באכילה ושתיה ובכל מיני תענוג ושמחה. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל דליתא להא דר' אבא בר זבדא אמר רב (יוחנן) דאמר חתן וכל השושבינים וכל בני החופה פטורין מן הסוכה. דגרסינן בירושלמי [פ"ב ה"ה] רבי יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש, אתא שאיל לרבי אלעזר. אמר ליה דמוך גו מטללתך. ר' מנא הוה שושביניה דרבי יעקב ואתא שאיל לר' יוסי אמר דמוך גו מטללתך. ויש פוסקין דהלכתא כר' אבא.
<h2>דף כה:</h2>
מי שהיה יושב בסוכה וירדו גשמים או נולד לו שום אונס שמצערו. ובצאתו מן הסוכה ינצל מן הצער או מהאונס ההוא. רשאי לצאת מסוכתו. דהא רב שרא ליה לרב אחא בר אדא דיילא למיגנא בכילה בסוכה משום באקי. ואע"פ שיש גג לאותה הכילה וגבוהה עשרה טפחים. שהרי מותר לו לישן חוץ לסוכה משום דבר המצער אותו. כמו שכתבנו דרבא שרא ליה לרב אחא בר אדא דיילא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא. ורבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה. ואם תאמר הא אמר חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה. דוקא חולה פטור מן הסוכה. אבל מצטער לא אמרינן חולה הוא ומשמשיו פטורין מן הסוכה. אלא מצטער הוא דפטור ומשמשיו לא. אבל חייב בסוכה ואינו דומה למצטער דפטור מן הסוכה. שהאבל יש לו ליישב דעתו אם ירצה. ומסתברא שאם מת לו מת שהיה חביב עליו כל כך שאינו יכול להסירו מלבו ומצטער עליו ביותר. שפטור מן הסוכה. שאין לך צער גדול מזה. מצאתי בשם בעל היראים ז"ל הא דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה דוקא שעשה סוכתו מתחלתו במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן שם, ונולד לו צער אחרי כן. אבל אם עשאה תחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתיתו או בשינתו. כגון שירא מן הגנבים או מפני הליסטים, לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי. אלא אפילו אם יש בה סכנה וצער בשינה לבד. ואין בה צער וסכנה באכילה ובשתיה. אפילו באכילתו לא יצא ידי חובתו. דהא תשבו כעין תדורו בעינן. והאי לא הויא כעין דירה. כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער. ומתחלה לא הויא סוכה כיון דלצערא קיימא.
<h2>דף כו.</h2>
ת"ר הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבים ביום. כלומר לפי שכתוב בסכת תשבו שבעת ימים וגרסינן תשבו כעין תדורו. כשם שכל ימות השנה אדם אינו נמנע מללכת בדרכיו אחר צרכיו בין לילך בסחורה בין בכל דבר הצריך לו. כך כל ימות הסוכה שאינו יו"ט דהיינו בחולו של מועד הולך בדרכיו אחר צרכיו בין בסחורה בין בכל דבר הצריך לו. כמו בשאר ימות השנה. והולכים לדבר מצוה פטורין מן הסוכה. בין ביום בין בלילה. ואע"ג שאינן הולכין אלא ביום. לפי שטרודין הן במחשבת המצוה לפיכך פטורין מן הסוכה. תנו רבנן שומרי העיר ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי גנות ופרדסים פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה. חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בעיניו ואפילו חש בראשו. אמר רבן שמעון בן גמליאל פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי. והתיר לי רבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה.
<h2>דף כח.</h2>
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. וכל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו. כל שנפנה ואין אמו מקנחתו. אי נמי כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא.
<h2>דף כח:</h2>
היה יושב בסוכה וירדו גשמים מאימתי מותר לפנות. משתסרח המקפה. תנא משתסרח המקפה של גריסין. ירושלמי, לא סוף דבר שתסרח. אלא כדי שתסרח. ולא סוף דבר של גריסין אלא של כל דבר. תני כשם שמפנין מפני הגשמים. כך מפנין מפני השרב. ומפני היתושין. שמעינן מהכא שמותר לצאת מהסוכה בשביל כל צער או אונס שאירע לו בסוכה. תנו רבנן היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו גשמים, אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו, היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו הגשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור ויעלה עמוד השחר. כלומר דתרתי בעינן. שיעור ושיעלה עמוד השחר. שאם עלה עמוד השחר ולא הקיץ אין מקיצין אותו. או אם הקיץ ולא עלה עמוד השחר אין מטריחין אותו לעלות.
